פסק-דין בתיק ב"ל 5094/09

1.       לפנינו תביעה ובה עותר התובע לבטל את החלטת פקיד התביעות ולפיה אין הוא זכאי גמלת ניידות לפי הסכם משנת 1977 שנחתם בין הנתבע לבין ממשלת ישראל, להענקת זכויות והטבות לנכים שהינם מוגבלים בניידות, בהתאם לקריטריונים המפורטים בהסכם (להלן - הסכם הניידות).

2.       טרם שנפרוס את המסכת העובדתית נציין כי התובע בחר שלא להעזר בייצוג משפטי ומי שהלכה למעשה ייצגה את התובע היא רעייתו, אשר העידה מטעם התביעה. העדר הייצוג הקשה על קבלה סדורה של המסכת העובדתית מטעם התביעה ועל התייחסות סדורה למפורט בתעודת עובד הציבור שהוגשה. כך או כך, נתמקד אנו אך בעובדות החיוניות להכרעה בתובענה, אשר פורטו בתע"צ ואושרו על ידי הרעיה כנכונות ו/או עובדות אשר הוגשו לגביהן מסמכים:

א.      התובע יליד 18.3.1942, והוא הגיע לגיל פרישה (66 ו- 8 חודשים) ביום 18.11.08.

ב.       מקבל מאז חודש 10/04 גמלת ניידות משנקבעו לו 70% נכות לפי הסכם הניידות. אין לנו צורך להדרש לשאלה האם הודע לתובע על זכאותו להלוואה עומדת, שכן הדבר אינו דרוש לעניננו. אך נציין כי התובע לא עשה שימוש בהלוואה עומדת.

ג.        התובע שהיה בעל רשיון ובעל רכב (להלן - הסקודה) קיבל גמלת הניידות לבעל רכב. בהמשך (5.8.06) פג תוקף רשיון הנהיגה של התובע ובנו (להלן - הבן) מונה כמורשה. ביום 1.3.07 חודש רשיונו של התובע, אך זה שב ופקע ביום 29.11.07 והתובע קיבל את הגמלה כבעל רכב חסר רשיון נהיגה. הסיבות לפקיעת הרשיון אינן דרושות לעניננו.

ד.       מיום 22.2.08 לא חודש רשיון הרכב של הסקודה.

לטענת התובע, רשיון הרכב של הסקודה לא חודש משהתובע החליט ל'העמיד' את הרכב ולעשות שימוש ברכב יונדאי (להלן - היונדאי) שהיה של הבן ושהבן מכר לתובע תמורת 10,000 ש"ח במזומן . בשלב זה אין לנו צורך להדרש לטענה לפיה רק 'ידו הארוכה' של הנתבע היא שהביאה לתוצאה לפיה כבר מחודש 12/07 לא ניתן היה להעביר את הבעלות ביונדאי מהבן לתובע (תחילה בשל עיקול שהוטל על הסקודה - ככל הנראה בשל קנסות שלא שולמו, ומיד לאחר הסרתו בתאריך 19.9.08 - בשל עיקול שהוטל ע"י הנתבע על היונדאי בגין חוב של הבן לנתבע ). בסופו של דבר, הבעלות ביונדאי הועברה מהבן לתובע ביום 6.1.09 (נת/1) - למשמעות עובדה זו נדרש בהמשך.

ה.      משלא חודש רשיון הרכב של הסקודה - פקעה הזכאות לגמלת הניידות לבעל רכב, אך תשלום הגמלה נמשך עד לתום חודש 5/08 - זאת נוכח הוראת סעיף 20 (א) להסכם הניידות המעניק את הגמלה פרק זמן נוסף של 3 חודשים לאחר שחדל תנאי מתנאי הזכאות מלהתקיים.

ו.        מיום 1.6.08 חדל הנתבע לשלם לתובע גמלת ניידות.

לטענת התובע והדבר נתמך במכתב הנתבע מיום 30.11.08 המאשר את הזכאות לגמלת הניידות ובתדפיס מסך מחשב של הנתבע כנראה מיום 3.2.09 , למעשה כבר בינואר 2008 חדל הנתבע לשלם את גמלת הניידות והתשלום עד ליום 31.5.08 בוצע רטרואקטיבית רק ביום 15.1.09. ככל הנראה הרקע להפסקת הגמלה כאמור יסודו במידע שהגיע לנתבע בראשית חודש 1/08 ולפיו התובע הוא נכה צה"ל והדרישה של הנתבע לברר האם הוא מקבל ממשרד הביטחון תשלומים בקשר לרכב או ניידות .

כך או כך - בין אם הדבר ארע ב'זמן אמת' ובין רטרואקטיבית, לעניננו יש לראות בתובע כמי שזכאי לגמלת הניידות עד ליום 31.5.08.

ז.        לשלמות התמונה נציין כי בגין התקופה שמיום 1.6.08 ואילך התובע לא היה זכאי לגמלת ניידות לחסרי רכב, מאחר שלא התקיימו בו התנאים הקבועים בסעיף 15 (א) - תשלום הגמלה במקרה של משתכר, או (ב) להסכם הניידות - תשלום הגמלה, לעניננו, במקרה של קבלת גמלת שר"מ.

ח.      בשנת 2008 אושפז התובע מספר פעמים בבית חולים, האשפוז האחרון בחודש 9/08. לאחר מכן הועבר התובע לבית חולים 'בית בלב' של קופת חולים מכבי. העובדת הסוציאלית של בית בלב (להלן - העו"ס) שלחה לנתבע מכתב בכתב יד על גבי טופס פקס נושא תאריך 23.10.08 כדלקמן:

"....

שלמה מתקיים מקצבת נכות כללית בגובה 75%. בעבר קיבל קצבת ניידות, אולם לדבריו הופסקה ונלקח רשיון הנהיגה שלו.

היום שלמה מבקש כי תוחזר לו קצבת הניידות וכי בנו, המתגורר עמו, ידאג להסיע אותו לאן שיזדקק.

..."

אין לנו צורך להדרש למחלוקת האם המכתב התקבל בנתבע כבר ביום 23.10.08 - כנטען על ידי התובע, או ביום 30.10.10 - כמצויין בתע"צ. לצורך הנוחות נניח כי הוא התקבל ביום 23.10.08.

ט.      אין חולק כי ניתן לראות במכתבו של העו"ס משום תביעה לגמלת ניידות, והדבר עולה גם ממכתב התגובה למכתב העו"ס מיום 3.11.08 ובו פנה הנתבע לתובע כדלקמן: